פסק-דין בתיק ת"ק 29466-06-10

לפני תביעה ותביעה שכנגד, בין שתי שכנות בבניין אחד. גב' כהן גרה מעל גב' אזרזר, ויש לשתיהן טענות הדדיות אודות גרימה של נזק והפרעות זו לדירתה ומגוריה של זו.

תביעתה של גב' אזרזר, על סך 4000 ש"ח,  כוללת טענות בדבר נזילות מים מהדירה העליונה, שהחריפו מאוד בשלב מסוים. הנזילות, לדבריה, תוקנו בסופו של דבר, כחודש ומחצה לאחר ההחרפה, אולם, עדיין יש מקום לפיצוי בגין נזקי המים ועוגמת הנפש.

טענה נוספת בתביעה זו נוגעת ל"נשם" היינו צינור אוורור של הבניין. לטענת גב' אזרזר בעת התקנת מזגן בדירתה, העבירה גב' כהן את צינור המזגן דרך צינור האוורור, ובכך חסמה אותו. דבר זה, לטענת גב' אזרזר גורם לכך שריחות השירותים מציפים את ביתה וגורמים ריח רע.

גב' כהן טוענת להגנתה, כי נקזי המים בעבר נגרמו ממספר גורמים, אמנם אחד מהם היה הצנרת בדירתה, אך גם מצנרת של גב' אזרזר עצמה וגם בשל דליפה מהגג המשותף לכל השכנים. אכן, היה אירוע אחד של נזילה בשנת 2009. אך זה לא גרם אלא לכתם רטיבות אחד שיכול להתייבש לעצמו, ואינו מצריך כל טיפול.

לעניין הצינור של המזגן טוענת גב' כהן כי זה חוסם אך רבע מהמעבר, ולפיכך לא יכול להיות שזה הגורם לריחות. מה גם שהצינור כבר קיים 8 שנים.

תביעתה של גב' כהן נוגעת  בראש ובראשונה לפגיעה בפרטיות. גב' כהן טוענת כי גב' אזרזר התקינה מסביב לביתה מספר מצלמות ואלה פוגעים בפרטיותה כמו גם בפרטיות שכניה.  כן טוענת גב' כהן כי המזגן של גב' אזרזר נמצא ליד חלון ביתה, ומרעיש בצורה קשה.  טענה נוספת היא כי גב' אזרזר נוהגת להגיש תביעות ותלונות סרק למשטרה ובכך מטרידה אותה לשווא. גב' כהן דורשת 15,000 ש"ח פיצוי.

לעניין תביעה זו משיבה גב' אזרזר כי המזגן שלה הותקן במקום המתאים לכך, כמו כל השכנים וכי בבדיקה אובייקטיבית שנערכה לא נמצא כי נגרם החורג מן הרגיל. לעניין המצלמה טענה כי מדובר במצלמה אחת, אשר הותקנה בגלל התנהגותה של גב' כהן, אשר מציקה כל העת, והמצלמה נועדה לתעדה עושה מעשים פליליים. 

בדיון הראשון, הסכימו הניצות להזמין במשותף מהנדס אשר ייתן פתרון הולם לשאלת הנשם מחד גיסא  והמזגן מאידך גיסא, ואם הדבר יצליח תוותרנה שתיהן על יתר תביעותיהן.

למרבה הצער, ניסיון זה לסיים הסכסוך בדרכי שלום ושכנות טובה, לא צלח. השתיים לא הצליחו אפילו להגיע לשלב של מינוי מהנדס מוסכם. בנסיבות אלה, אין מנוס מבחינת הטענות אחת לאחת והכרעה בהן, ככל שהראיות שהוגשו מאפשרות זאת.

ההכרעה

לעניין הרטיבות, גב' כהן הודתה בעצם קיום הרטיבות, ובכך שבשלב הראשון היה הצנרת שלה גורם אחד מבין גורמים ובשלב השני נגרמה אכן רטיבות בדירתה. גב' אזרזר לא הוכיחה היטב כי כל הרטיבות בשלב הראשון נגרם רק מדירת גב' כהן, ולא הוכיחה באמצעות חוות דעת את היקף הנזק משני האירועים. התמונות הצבעוניות שהוגשו על ידי גב' כהן נוטות להוכיח לכאורה את טענותיה בהקשר זה. מבחינת גב' אזרזר, לא הוכח עד כמה רטיבות זו לעצמה חייבה שיפוץ, בלי קשר לגורמים נוספים ולא עד כמה הרטיבות הוסיפה לעוגמת הנפש הנובע מגורמי רטיבות אחרים. בהעדר מומחה, אני מעריך את הנזק על הצד הנמוך, באומדן של בית המשפט, על פי ניסיונו בתיקים קודמים ופוסק שערך הנזק בהקשר זה עומד 1200 ש"ח, כולל עוגמת נפש.

לעניין הנשם, הוגשו שני מסמכים, אחד מכל צד. אין מדובר בחוות דעת של ממש. המתקין של המזגן מסר כי המזגן שהתקין לא חוסם, משום שהצינור המותקן הוא בן "צול" אחד בעוד רוחב צינור האוורור עומד על 4 "צול". לעומת זאת הגישה גב' אזרזר מכתב מטעם מהנדס האגודה לתרבות הדיור, מציין כי הדבר אכן מהווה חסימה חלקית, וחובת על מי שהתקין להוציא את הצינור. לא הוגשה חוות דעת, אולם, ניתן לומר כי עצם החסימה, ולו חלקית, של צינור המשרת את כל הבניין, אינו תקין ואינו ראוי. כאשר מדובר במה שנועד לסייע לאוורור, ובשים לב לכך שנחסם רבע מרוחבו, הרי שיש בהחלט סבירות מעבר למאזן ההסתברות, כי הדבר גורם להפרעת ריח. הרי, הריח במצב כזה יכול להיות קיים בכל מקרה גם עם צינור של 4 צול. לפיכך, אף כאן מתקבלת התביעה חלקית, ו אני מעריך את עוגמת הנפש הכרוכה בעניין זה ב- 1200 ש"ח, על פני השנים האחרונות.

לעניין המזגן המרעיש, גב' אזרזר בדיון האחרון הודיע על החלפת המזגן, וציינה כי "פתרתי את בעיית הרעש", בכך במשתמע היא מודה כי המזגן שלה הרעיש מעבר למידה הראויה. לפיכך, יש מקום לפצות את גב' כהן על הרעש שהיה בעבר. קשה להעריך את עוצמת הרעש וכמה הוא הפריע לישון. לא הובאה כל ראייה אובייקטיבית בהקשר זה, אך לצורך העניין אניח כי, מכיוון שמדובר בהפרעה לשינה, ועל פי התמונות המזגן אכן היה קרוב מאוד לחלון חדר השינה, הייתה כאן עוגמת נפש של ממש. מאידך גיסא, זהו רעש מונוטוני שמן הסתם מתרגלים אליו, ויש לקחת בחשבון שבחלק מהשנה החלון סגור והרעש כמעט אינו מורגש. לפיכך אני מעריך את עוגמת הנפש, על פני השנים, ב- 2400 ש"ח.

לעניין המצלמה, הצדדים התייחסו שניהם לפסק דין שניתן על ידי כבוד המפקח על רישום המקרקעין בבאר- שבע, המפקח ש. הייזלר, בין גב' אזרזר לבין השכנים ממולה (והרי גב' כהן היא השכנה שמעל). בפסק דין זה התיר המפקח הנכבד לגב' אזרזר להחזיק בחדר המדרגות מצלמה, אחת, בתנאים מסוימים אותם פירט, על מנת שלא לפגוע בפרטיות השכנים. לא הוכחה הטענה כי יש מצלמות נוספות ולא הוכחה הטענה כי המצלמה אינה פועלת על פי הנחיות המפקח. בנסיבות אלה, רכיב זה של התביעה נדחה.

לעניין טענה הכללית בדבר רדיפה, תלונות שווא ותביעות שווא, הרי טענה זו לא גובתה כדבעי במסמכים המוכחים הטענה, שבאמת נטענה באופן מאוד כללי, כך שלא ניתן להתייחס אליה ברצינות. לפיכך, התביעה בגין רכיב זה נדחית.

התוצאה היא :

שהתביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, ובמסגרתו מחויבת גב' כהן בסך של 2400 ש"ח.

התביעה שכנגד גם כן מתקבלת בחלקה ובמסגרתו מחויבת גב' אזרזר בסך של 2400 ש"ח.

התביעות מתקזזות זו בזו, ו אין חובת תשלום על מי מהצדדים.